עונת החורף 2017 – סיבוב ראשון

עונת החורף 2017 – סיבוב ראשון
5 (100%) 1 vote

למי שנכנס כדי לקרוא את כתיבתו עטורת הפרסים של רם על העונה החדשה… סורי, טעות באדם אבל לא במקום. מכיוון שרם אינו מסקר את עונות החורף והקיץ מסיבה כלשהי מהיום אני אעשה זאת במקומו בתקווה שאוכל להנעים את זמנכם כפי שהוא עושה בסתיו ובאביב.

כמה דגשים לפני:

*מדובר בחוות הדעת האישית שלי ולכן אין לקחת את מילותיי כערובה לכך שסדרה היא טובה או לא אלא כשיקול נוסף.
*לא לכל הסדרות תהיה חוות דעת מטעמים כאלו ואחרים אותם אציין בחלק האחרון של סדרת הכתבות.
*לכל ביקורת צירפתי פתיחה להתרשמות ראשונית(או PV במידה ולא הייתה פתיחה בפרק הראשון) שאני מקווה שתעזור בבחירה

 

אז הבה וניגש לעסק, מה היה לנו השבוע?

 

Koro Sensei Quest!

על מה זה: מה היה קורה עם עלילת “כיתת ההתנקשות” הייתה מתרחשת במשחק MMORPG?

איך זה: חביב ביותר, הרבה רפרנסים, הומור זהה לזה שבכיתת ההתנקשות וכל הדמויות שאהבנו חוזרות וכך גם המדובבים שלהם.

להמשיך או לא: אני ממשיך, נכון שזה די חליבה של המותג אבל ל-5 דקות שבועיות של הומור וצחוקים אני האחרון שאתנגד.

 


 

Akiba’s Trip The Animation

על מה זה: עיבוד אנימתי למשחק לקונסולת ה-PSP שבו ייצורים מפלצתיים השתלטו על התושבים והמבקרים של רובע אקיהאברה והכל תלוי בחבורת בני נוער שתיפטר מהם בעזרת… הפשטתם?

איך זה: בעיקר מסרטן, העלילה כל כך מפגרת (בקטע רע), האנימציה בינונית, הדיבוב די מעפאן והמוסיקה לא מושכת בכלל. מה נשאר אתם שואלים? הרבה פנטי-שוטס וציצים וגם הם נראים גרוע. אני מודה שבכל עונה יש לי את הגילטי פלז’ר האצ’י שבו פשוט מכבים את המוח ונהנים(ע”ע קייג’ו!!!!!! מהעונה הקודמת) אבל הצפייה בסדרה הזאת תגרום לקריסה כללית וזה לא מה שאני מחפש.

להמשיך או לא: אני נותן לסדרה הזאת עד פרק 3 להוכיח את עצמה משתי סיבות: חוק 3 הפרקים שנקטתי בו מאז ומעולם והעובדה שמשחק ההמשך יושב לי על הויטה כי עדיין לא הגעתי אליו ואני רוצה לדעת אם יש בכלל למה לטרוח או שסתם שרפתי כסף(למי ששואל המשחק הראשון שהאנימה מעבדת מעולם לא הגיע למערב)

 


 

Masamune-kun’s Revenge

על מה זה: מאסאמונה האקובה היה ילד שמן, עשיר וסנוב שספג דחייה מהנערה השכנה, אקי אדאגקי וכעת כשהוא בתיכון אחרי דיאטת כסאח ולוק של חתיך על הוא יוצא למסע נקמה על מנת לגרום לאקי להתאהב בו ואז לזרוק אותה בגסות כפי שעשתה לו רק כדי לגלות שאקי הפכה לכלבה לא פחות ממנו והיא מעבירה את זמנה בקריעת מכתבי אהבה שנשלחים אליה והשפלה פומבית וטוטאלית של כל מי שמנסה להתוודות בפניה.

איך זה: מטומטם, ממש מטומטם. נתחיל מהעלילה שאת סופה אפשר לצפות מקילומטרים, נעבור דרך הדמויות השטחיות בצורה כל כך מוגזמת שבא לך לסטור להן(או לזרוק אותן למגרסה) ונסיים עם כל קלישאה אפשרית שכבר נחבטה למוות בז’אנר הקומדיה הרומנטית מאז ימי אנטיוכוס. האנימציה אומנם חביבה וכך גם פס הקול אבל אם אתם כאן בשביל עלילה אתם במקום הלא נכון.

להמשיך או לא: חוק 3 הפרקים שהצבתי לעצמי בוגד בי ומכריח אותי לסבול עוד 2 פרקים מערימת האשפה הזאת אז אני אתן לסדרה עוד צ’אנס אבל אני באמת בספק אם זה ישתפר.

 


 

Urara Meirochou

על מה זה: 4 נערות מגיעות לעיירה שמלאה במגידי עתידות על מנת ללמוד כיצד להפוך להיות מגדת עתידות

איך זה: מפתיע לטובה. אני מודה שהז’אנר של “נערות חמודות עושות דברים חמודים” הוא דבר חובה עבורי בכל עונה ובעצם מנקה לי את המוח בין סדרה רצינית אחת לשניה אבל הרבה פעמים בעבר התאכזבתי מהביצוע של סדרות רבות שמנסות לקחת את הנוסחא ופשוט לעשות העתק-הדבק בלי טיפה של יצירתיות וגם הפעם אחרי שקראתי את העלילה וראיתי את הטריילרים הופתעתי לטובה מכמה שהפרק הראשון היה מצחיק ומשעשע ולא הפסיק לזרוק על הצופה בדיחות לאורך כל הפרק שהדבר היחידי שהעיב על החוויה היא העובדה שהסדרה משודרת ב-ANN והם עדיין תקועים בעידן 360P כך שמאוד קשה לעמוד על האיכות של האנימציה אבל סגנון הציור היה חמוד וילדותי בצורה טובה ויש אפילו בדיחה פנימית על עיצוב דמויות באנימה ממש באמצע הפרק.

להמשיך או לא: נכון לעכשיו אני ממשיך חזק, אני יכול לראות מצב שבו רמת ההומור תרד אבל הדמויות משעשעות ושובות את הלב כך שמאוד קשה לי בנקודה הזאת לומר לסדרה הזאת לא.

 


 

Seiren

על מה זה: 3 סיפורי אהבה שבכל אחד מהם הגיבור מתאהב בבחורה אחרת.

איך זה: די מוזר ולא טבעי. אהבתי מאוד את Amagami SS מלפני כמה שנים שעשתה את אותו הדבר בדיוק אבל אחרי צפייה בפרק הראשון של סיירן קשה לי לקחת אותה ברצינות ולהשוות אותה לאמאגאמי. נתחיל מהגיבור, שואיצ’י שמצויר פשוט כבחור MEH ושום דבר בהתנהגות או בדיבור שלו גורם לי לרצות לעודד אותו (וגם העובדה שכל בת שניה מתעללת בו או חושבת שהוא סוטה) להשיג את הבחורה מה גם שבפרק הראשון אנחנו לא יודעים בכלל מי הנערה! הייתי מצפה מסיפור שאמור להימשך 4 פרקים קצת להזדרז עם האקספוזיציה אבל לוקח לפרק הראשון בערך חצי עד שהוא בכלל זז לאנשהו ובחצי השני זה פשוט אוסף סצינות שכל קשר בינו לבין הסיפור מקרי בהחלט שלא לדבר על הסוף שגרם לי להרים גבה גבוה כל כך עד שחשבתי שהיא תפגע בתקרת החדר שלי. שאר הדמויות בפרק חסרות אופי לחלוטין והפתיחה עצמה גנרית ורצופה פאנסרביס בצורה בוטה שאולי תבלבל חלק מהצופים ותגרום להם לחשוב שהם בטעות רואים הנטאיי במקום סיפור אהבה.

להמשיך או לא: חוק 3 הפרקים מכריח אותי אבל העובדה שמדובר ב-3 סיפורים שונים ולא בסיפור אחד רצוף יושבת לי בחלק האחורי של הראש ולוחשת לי “אולי הסיפור הבא יהיה טוב יותר” אז נכון לעכשיו אני ממשיך ומקווה שזה באמת יהיה כך אחרת הסדרה הזאת תיזכר כניסיון רע מאוד לחקות את אמאגאמי.

 


 

Fuuka

על מה זה: יו, נער שמכור לטוויטר, עובר לעיר הגדולה ופוגש נערה בשם פוקה שלמרבה הפלא אין לה בכלל פלאפון ומעדיפה להקשיב למוסיקה אולד סקול דרך דיסקמן ואוזניות. לאחר מספר אירועים שקורים ביניהם הם מתיידדים כשברקע קויוקי, הזמרת האהובה על פוקה שהיא במקרה חברת ילדות של יו, מנסה לחדש את הקשר עם יו.

איך זה: למרבה הפלא הסדרה פתחה עם פרק כפול שנתן לי תמונה קצת יותר רחבה משאר הסדרות ואני חייב לציין שדי נהניתי. יו הוא סבבה, קצת חסר מזל (ראיתם פעם מישהו שנשבר לו הטלפון ואז מצליח לשבור את הטלפון החלופי שהוא מקבל מחברת הסלולר שלו יום אחרי יום?) אבל יש לו לב טוב וגם אם לפעמים הוא לא משיג את התוצאה הרצויה ומלקה את עצמו על הפאדיחות שהוא עובר הוא עדיין בחור טוב שפשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. פוקה מצד שני היא סיפור אחר לגמרי. מכירים את הבדיחות העתיקות על נשים בזמן מחזור ועל מצבי רוח משתנים? זה פוקה בערך. הבחורה הזאת היא הדבר הכי פחות יציב שאני מכיר ומצבי הרוח שלה הם כמו רכבת הרים שאי אפשר לחזות מראש ולמרות שיש דמויות נשיות שהופכות את זה להנאה (כמו הארוהי סוזומיה לדוגמא) אצל פוקה זה פשוט משאיר את הצופה מבולבל ומרסק את כל האמינות של הדמות וחבל כי יש קטעים שבהם פוקה נראתה כמו דמות טובה ואז מיד לאחר מכן היא עשתה מהפך של 180 מעלות והכל התחרבן. קויוקי היא עדיין תעלומה, לא ראינו הרבה ממנה והסצינות הבודדות שזכינו לראות אותה בהן היו מאוד בסיסיות ולא ממש נתנו מושג מי היא או מה היא בעצם עמוק בפנים ואני מקווה שנראה יותר ממנה כי כרגע היא נראית הרבה יותר מתאימה ליו מפוקה.

להמשיך או לא: כרגע אני ממשיך, העלילה מספיק מסקרנת ואני רוצה לדעת לאן הרוח נושבת במשולש הרומנטי הזה שעתיד להיווצר. עליי לציין שלמי שרוצה לקבל את החוויה השלמה מהעלילה אני ממליץ לראות את האנימה או לקרוא את המנגה suzuka מאחר והיא למעשה פריקוול למנגה\אנימה של פוקה(הפתעה נוספת שגיליתי בפורומים של MAL) ולמרות שאין קשר ממש ישיר בעלילה(לדברי אנשים שקראו את שתי המנגות) ולא חייבים להבין את סוזוקה בשביל להבין את פוקה זה עדיין ערך מוסף לא רע בכלל.

 


 

Youjo Senki

על מה זה: טניה דגורצ’ף היא חיילת בצבא האימפריה שמתגונן בפני פלישה מהמדינות הסובבות. היא מעדיפה יעילות ואת הקריירה שלה על פני כל דבר אחר ולא מהססת לחתוך כל מי שבדרכה: חבר או אויב

איך זה: למישהו יש ממחטה? ואני לא מדבר כדי למחות דמעות. הפרק הראשון הרגיש כמו סדרה של פצצות אטום שנוחתות אחת אחרי השניה ובעוד שאתה יודע היכן הן ינחתו אתה לא יודע מה האימפקט שהן ייצרו. האווירה הכללית כמעט זהה לזו של “איזטה, המכשפה האחרונה” מהעונה האחרונה (קוסמים וקוסמות שנלחמים לצד חיילים רגליים רגילים במטרה להגן על ממלכה) אבל להגיד ששתי הסדרות זהות תהיה טעות חמורה ביותר. בעוד שאיזטה נבנתה סביב חברות, הקרבה עצמית ועוד ערכים נעלים יוג’ו סנקי לוקחת את כל זה והופכת אותו על הראש וזה ניכר בייחוד בדמותה של טניה שמראה לנו שוב ושוב עד כמה היא לא שמה על אף אחד ושום דבר שעומד בדרכה ואפילו מאוד מאוד נהנית מזה. האופי הסדיסטי, המרושע והבלתי מתפשר שלה מרחף מעל חבריה לכל אורך הפרק מבלי שהם ידעו עד לרגע שבו הכל מאוחר מדי והעשן מתפזר. הפרק הזה נכנס אצלי בקלות ובדילוגים לפנתיאון הפרקים הראשונים באנימה ונותר לנו רק להתרווח בכיסא ולהנות מהנוף.

להמשיך או לא: HELL YEAH!!

 


 

Minami Kamakura Koukou Joshi Jitensha-bu

על מה זה: נערה שרק למדה לרכב על אופניים שמצטרפת למועדון הרכיבה בתיכון שלה ומשנה את חייה.

איך זה: זוכרים שדיברתי על זה שהרבה סדרות בז’אנר של “נערות חמודות עושות דברים חמודים” מנסות לעשות העתק-הדבק לנוסחא מבלי להיות יצירתיים? עבורי Long Riders! מהעונה הקודמת הייתה חיקוי עלוב ולא מצחיק בעליל של Bakuon!! שקדמה לה שעשתה עבודה מעולה ועד כמה שרציתי לאהוב את מינאמי היא דמתה יותר ללונג ריידרס מאשר לבאקואון. נתחיל מהצד הויזואלי שנראה ממש ממש מיושן משום מה, לא ציפיתי לראות ב-2017 סדרה שנראית כאילו הפיקו אותה ב-1997 בייחוד מאחר וסטודיו J.C.Staff האחראי על הסדרה יודע להפיק סדרות שנראות מעולה וחבל. נמשיך עם שתי הדמויות הראשיות, הירומי וטומואה, שאף אחת מהן לא משאירה רושם ונראות חסרות אינטליגנציה ברמה הכי בסיסית (“ברור שאני אעזור לך ללמוד לרכב על אופניים, מישהי זרה שהרגע פגשתי בפעם הראשונה בחיים בדרך לבית הספר”) וכל הפרק היה פשוט סקיט אחד ארוך ומייגע של טומואה שמלמדת את הירומי לרכב על אופניים ואם חשבתם שהפילרים של נארוטו גרועים עוד לא ראיתם פרק שלם של נערה אחת מלמדת את השניה לרכב על אופניים. אפילו פס הקול לא מצליח להציל את הפרק מרוב שהוא משעמם ונשכח מאוד בקלות. הדבר היחידי שעוד מצאתי אותו חביב זה הקטע בסוף הפרק שמלמד אנשים איך לבנות אופניים שהיה די נחמד ומעשיר ידע אבל מעבר לזה שעמום אחד ארוך.

להמשיך או לא: חוק 3 הפרקים מכריח אותי לתת לסדרה עוד צ’אנס אבל אני לא צופה שום שיפור בפרקים הקודמים, אם בא לכם לראות בנות על כלי רכב עשו לעצמכם טובה ולכו לראות את Bakuon!!

 


 

Schoolgirl Strikers: Animation Channel

על מה זה: עיבוד למשחק קלפים ל-IOS ואנדרואיד שבו חבורה של נערות עובדת עם חבורות נוספות על מנת להביס מפלצות שפולשות אלינו מהמימד החמישי.

איך זה: כמו תאונת שרשרת רק יותר מכאיב לעיניים. ברצינות, מישהו בכלל טרח לחשוב על העלילה של הדבר הזה? כל הפרק היה כל כך עמוס בקטעים שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט – פתאום הבנות מנסות לייצר לבית הספר שלהם אגדה אורבנית כלשהי (כי הרי חובה שלכל בית ספר תהיה אגדה אורבנית מאחוריו), רגע הן מקפצות בחצאיות קצרות ומדים חושפניים במרדף אחרי תירוץ עלוב למפלצת ורגע אחרי יש להן שיחת בנות, איך לא, במקלחות (מה יש לבנות ושיחות ברומו של עולם כשהן עירומות אחת ליד השניה?). זה היה כל כך גרוע שהייתי צריך לחזור ולהזכיר לעצמי שמזל שאני כפוף לחוק 3 הפרקים אחרת הייתי מאבד את השפיות רק מלראות את הסדרה הזאת

להמשיך או לא: HELL NO!!!

 


 

Ao no Exorcist: Kyoto Fujouou-hen

על מה זה: עונה שניה לסדרה מ-2011 שתפקידה לגרום לנו לשכוח שהחצי השני שלה היה קיים אי פעם.

איך זה: בדיוק כמו שזכרתי. מאוד אהבתי את מגרש השדים הכחול בצפייה הראשונה ואומנם לא צפיתי מחדש בחלק הקאנוני של האנימה הראשונה לקראת הסדרה הזאת אבל הסדרה דואגת להכניס את הצופים בצורה מאוד נוחה אל תוך העלילה ואפילו טורחת להזכיר לנו נשכחות מהעונה הראשונה. משיחותיי עם אנשים שקוראים את המנגה מדובר בארק מעולה שמתעלה על הפילרים של העונה הקודמת כך שבתור אחד שנהנה מהעונה הראשונה אני מחכה בקוצר רוח גם לעונה הזאת.

להמשיך או לא: מי שצריך קורס רענון שילך לראות את האנימה הראשונה עד פרק 14 בערך ומשם הוא יכול להמשיך לסדרה השניה, כל השאר יכולים לצלול בכיף לעונה הזאת שהולכת, מדברת, ומתנהגת בדיוק כמו העונה הראשונה. מי שלא אהב את הסדרה הראשונה לא באמת צריך לראות את השניה.

 


 

Shouwa Genroku Rakugo Shinjuu: Sukeroku Futatabi-hen

על מה זה: עונה שניה לסדרה משנה שעברה שממשיכה את העלילה.

איך זה: לא ציפיתי לפחות. אחרי העונה הראשונה שהייתה לא פחות ממדהימה ציפיתי בקוצר רוח לעונה השניה ולא התאכזבתי – הדמויות האהובות, הניואנסים של סיפורי הראקוגו, פס הקול הרגוע, הכל חזר ובגדול ואת הפרק הראשון בלעתי בשקיקה ובצפייה לעוד.

להמשיך או לא: מי שאהב את העונה הראשונה ירגיש בבית ומי שלא ראה מומלץ כמובן להתחיל מההתחלה ואדגיש שזו אינה סדרה לכל אחד והיא מאוד נישתית אז קחו את זה בחשבון כשאתם יושבים לצפות בה ואולי תמצאו פנינה שעד כה הייתה חבויה מתחת לרדאר.

 


 

Spiritpact

על מה זה: לאחר שקייקה יו, מגיד עתידות כושל, נדרס למוות הוא מקבל הזדמנות להילחם כרוח לצידו של מגרש שדים בשם קי טאנמאקו.

איך זה: זוכרים שאמרתי ש-Schoolgirl Strikers: Animation Channel זה כמו תאונת שרשרת? אז Spiritpact כבר ברמה של אסון טבע קטסטרופלי. לא רק שהפרק מזורז מאוד (אשכרה הייתי צריך לבדוק שכפתור ה-FF לא מופעל בנגן שלי) אלא שהדמויות שטחיות ומפגרות לגמרי, האנימציה גרועה, הדיבוב מזוויע ופס הקול מחריד. כבר זמן מה אני שם לב שיש בכל עונה שיתופי פעולה בין יפן וסין בעיבוד סדרות, בכל פעם אני מקווה לסדרה מצליחה ובכל פעם מתאכזב מחדש. אני לא יודע אם זה משהו בחומר המקור, הסטודיו שעבד על הסדרה, או פשוט סתם ביש מזל של צירוף מקרים אבל אחרי 3 עונות רצופות של אכזבה מסדרות שהן קו-פרודקציה של יפן וסין אני מתחיל לקבל את הרושם שהסינים לא ממש מבינים בתחום ואני מאוד רוצה לטעות אחרי כל התשבוחות שקיבל הסרט “הכלב הטיבטי” והוכיח שלא רק יפן מסוגלת לייצר אנימציה איכותית.

להמשיך או לא: ממש ממש לא, זו הסדרה היחידה עד כה שגרמה לי לשבור את חוק 3 הפרקים שלי מרוב שהפרק הראשון היה כל כך גרוע מה שמעיד מכל על הסובלנות הרבה שיש לי כלפי סדרות גרועות

 


 

Demi-chan wa Kataritai

על מה זה: בעולם שבו יצורים מיסטיים מאגדות, סיפורי רפאים ופולקור קיימים ומשתלבים בחברה טטסואו טאקאנאשי הוא מורה לביולוגיה שסקרן מאוד לגבי המהות של אותם “ייצורים” וכשהוא פוגש בכמה שלומדות בבית הספר שהוא מלמד הוא קופץ על ההזדמנות להכיר אותן יותר לעומק.

איך זה: חביב ולא מזיק. האמת שבהתחלה ציפיתי לקומדיה טובה בסגנון של Hanamaru Youchien שהייתה קורעת מצחוק אבל מה שקיבלתי היה הרבה פחות מצחיק לפחות בפרק הראשון. יש פה ושם רגעים קומיים אבל הם לא נועדו לגרום לצופה להתגלגל על הרצפה מצחוק אלא פשוט כדי להעלות לו חיוך על הפנים. אהבתי לראות את העיבוד של מספר ייצורים ואיך הסדרה תופסת אותם ומעמידה אותם מול הסטריאוטיפים הנדושים שלהם הייצורים זכו בשלל העיבודים בספרות ובקולנוע. הפרק הראשון היה נעים מאוד לעין אבל לעיתים נראה קצת משונה, פס הקול די חמוד ובעיקר הפתיחה וכל דמות של ייצור שהכרנו בפרק גרמה לי אישית לרצות להכיר אותה יותר לעומק וזה היתרון של הפרק וכנראה גם של הסדרה.

להמשיך או לא: אני כרגע ממשיך, זו נראית כמו סדרה חביבה למדי שתנעים לי את הסופ”ש ותעלה לי חיוך על הפנים ואני תמיד מוכן ומזומן לסדרות כמו זאת.

 

 

 

עד כאן הסיבוב של השבוע שהיה, בשבוע הבא יעלה סיבוב נוסף של הסדרות מהשבוע הזה ועד אז אתם מוזמנים להביע את דעתכם לגבי מה שאתם חושבים על עונת החורף עד כה

תגובות

תגובות

אודות הכתב

תכנים נוספים

תשאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השאלות אילו זה רק לוודא שאתה אנושי / חייזר ולא רובוט * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.