Aura: Maryuuinkouga Saigo no Tatakai – ביקורת

Aura: Maryuuinkouga Saigo no Tatakai – ביקורת
5 (100%) 1 vote

 

אני אוהב סדרות שנראו כמו אבל הולכות לכיוון שונה. תמיד הייתי כזה: הייתי מתמכר לסדרה עם רעיון מסוים ואז נתקל בסדרה אחרת שהעלילה הבסיסית שלה הייתה זהה לחלוטין לעלילה של הסדרה הראשונה אבל מה שייחד את הסדרה השניה הוא הכיוון שאליה היא החליטה ללכת. אני מניח שרוב הגולשים צפו\צופים או לפחות שמעו על Naruto? כמה מכם צפו בסדרה Nabari no Ou? אני מניח שמתוך הידייים שהורמו לכבוד Naruto לפחות שלושת רבעי מהם הורדו כשציינתי את Nabari וזו לא הדוגמא היחידה ואם אני אלך על דוגמא יותר עכשווית אני אבחר ב-Hibike! euphonium לעומת K-ON! לאלו שלא מכירים את ארבעת הסדרות שציינתי אספר בקצרה שכל זוג סדרות התחיל עם רעיון בסיסי זהה אבל מה שמייחד כל אחת מהן זה הכיוון שאליו היא הלכה. אני יודע שלכל סדרה יהיה הקהל שלה ולכן אני בכוונה לא אציין איזו סדרה חשבתי שהיא טובה יותר מכל זוג אלא רק את העובדה שאהבתי את הקונספט של עלילה זהה עם התפתחות שונה.

מה שמביא אותי לסרט הזה – Aura: Maryuuinkouga Saigo no Tatakai

הדבר הראשון שעלה לי לראש אחרי עשר דקות של צפייה בסרט זה “אז אני עומד לקבל גירסאת סרט של Chuunibyou demo Koi ga Shitai! נו טוב, אהבתי את הסדרה אז גם הסרט הזה יהיה לטעמי” – וכמה שטעיתי.

שלא תטעו לרגע, לא טעיתי בזה שאהנה מהסרט אלא בהנחת הייסוד שמה שנראה כמו בהכרך יהיה כמו וכאן טמון ההבדל. Aura היא חיה אחרת, רצינית יותר, דרמטית יותר ואפילו מרגשת יותר. לאורך הסרט הצופה מלווה את שתי הדמויות הראשיות סאטו איצ’ירו, בחור נורמלי לחלוטין שיום אחד נוחתת עליו משום מקום סאטו ריוקו שלמרות ששם המשפחה שלהם זהה אין ביניהם שום קשר. ההתחלה זהה ל-chunnibyou, איצ’ירו מזועזע מההתנהגות, המראה וכל דבר שקשור לריוקו הצ’וניביואית אך לאט לאט הם מתחילים להתקרב זה לזו ואז… המציאות מרימה את ראשה המכוער.

בעוד ש-chuunibyou בחרה ללכת לכיוון הקומי, הקליל והכיפי, Aura בוחרת ללכת במסלול מציאותי יותר וקשה יותר. עד מהרה השניים מגלים שלהיות צ’וניביו או מישהו שקשור לאחד זה לא פיקניק ויש אנשים שלא כל כך מסמפטים טיפוסים כאלה ויעשו כל שביכולתם כדי להתנכר ולהתנכל להם. הסרט למעשה מגולל ברובו את ההתמודדות של איצ’ירו וריוקו עם הסביבה ויחד עם זאת ביחס וההבדלים ביניהם וככל שהעלילה מתקדמת הסרט מגיע למקומות אפלים יותר ויותר וכדי לא לקלקל לכם את הצפייה אעצור כאן ואציע לכם ללכת לצפות.

הגדולה של Aura היא קודם כל בהנחת הבסיס הפשוטה ש-life’s a bitch, לא הכל הולך כמו שתכננו, לא כולם מסכימים איתנו ועם הבחירות שלנו ולא כולם יהיו חברים שלנו והעובדה שיש רוע בעולם היא חלק בלתי נפרד מהסרט. שנית היא הדמויות ואופן ההתנהגות שלהם שמעוררת אצל הצופה הזדהות מיידית עם מצבן בין אם הוא בעד החלק הנורמלי של העולם ובין אם הוא בעד החלק הדמיוני שלו ומהר מאוד הוא חולק איתן את הדאגות, המחשבות וכל רחשי ליבו. אציין שהסרט כולל גם לא מעט דמויות משניות אך בעוד שלרוב דמויות משניות מגלמות תפקיד תומך כלשהו 90 אחוז מדמויות המשנה בסרט הזה יכלו להישאר על רצפת שולחן העריכה והצופה לא היה שם לב להבדל ולשם שינוי זה לטובה משתי סיבות: האחת היא שמדובר בסרט ופשוט לא ניתן בשעה וחצי להתמקד בכל דמות משנית אחרת נסיים עם תוצר באורך של סדרה. הסיבה השניה היא שאין בכך צורך, הדמויות הראשיות ודמויות המשנה שכן מקבלות במה כלשהי הופכות את הסרט למה שהוא ולמעשה טומנות בחובן את הנפח של העלילה ואת כל מה שהסרט צריך כדי להעביר את המסר ואפילו יותר מכך.

פס הקול של הסדרה מצוין ונוגע בצורה נכונה ברגעים הנכונים ושיר הסיום נותן נגיעה רכה לסיום של מחול השדים שהוא הסרט והדיבוב של השחקנים כמצופה מעולה ואפילו יותר מכך וכל דמות עושה את תפקידה בהצטיינות למעט כמה מדמויות המשנה השקטות שגם כשהן קיבלו שורה או שתיים לא נשמעו לי אמינות אבל יכול להיות שהתסריט והצורה שבה הדמות נוצרה הם שהביאו את זה ולא בהכרח מדובר בטעות של המדובב עצמו.

לסיכום מדובר בסרט חובה שמצליח לרגש ולהסעיר בעת ובעונה אחת ומסיים עם לקח מאוד חשוב לצופה שעם כל הרצון הטוב המציאות חזקה מכל דמיון וכל מה שנשאר בסופו של היום זה רק לאמץ אותה ולהמשיך לצעוד.

ציון: 10 עגול

תגובות

תגובות

אודות הכתב

תכנים נוספים

תשאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השאלות אילו זה רק לוודא שאתה אנושי / חייזר ולא רובוט * Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.