Doubt

“היו הייתה חבורת ארנבים,
יום אחד זאב נכנס לחבורת הארנבים,
הזאב התחפש לארנב וכול יום אכל ארנב אחר,
הארנבים שמו לב לזה שיש זאב בחבורה,
אך הם לא ידעו מי מהם הוא הזאב,
הם עשו ישיבה,
הם בחרו באחד מהם שהם חושבים שהוא הזאב והרגו אותו,
אם הם צדקו, הם חיו באושר ואושר אחרי זה,
אך אם הם טעו- הזאב היה טורף את כולם!

ז’אנר: מתח, אימה, פסיכולוגיה.
סוג: שונן(בסופו של דבר זה מפורסם בתור שונן)
יוצר: יושיקי טונוגאי.
מגזין שבו זה פורסם: Monthly Shōnen Gangan
יוצא מ: דצמבר 2007-פברואר 2009 .
פרקים: 20
ווליומים: 4

סיקור:
אז על מה זה בעצם? על בדיוק מה שרשמתי למעלה, רק עם בני אדם. שש דמיות שברגע שהן מגיעות לשם, בפרק הראשון- אחת מהן נרצחת. הן נכלאות בבית חולים נטוש-לחולי נפש, אירוניה כי זה מה שהזאב עושה להם, מוציא אותם חולי נפש. סידרה מלאה במתח רצוף בשאלות. “מי הזאב? זה הוא?! לא רצחו אותו…הינה הוא בטוח הזאב! לא…רצחו אותו…אז מי הזאב? כן היא! לא אבל רצחו או…” הבנתם את הרעיון.
הפרק הראשון הוא ממש איטי, רק הסוף קצת מותח(”קצת”) ובכללי ההמשך, מדהים! פשוט מתח ומתח ורצון לקורא ולקרוא עוד ועוד כן וכן!XD
הכל מסתכם כמובן בסוף, שהוא לא טוב משתי הבחינות, הוא פשוט גרוע! איך אפשר להפיל על ~צונזר נגד ספויילרים~ את הכל? זה לא בסדר…זה פשוט לא עובד ככה! אפילו שהממש סוף של המנגה(העמוד האחרון וחמש לפניו) מאוד מותחים, אבל זהו…וזה משאיר טעם רע בפה.
אני כן ממליץ לקורא, מאוד ממליץ, רק אל תחשבו שאתם תתנו למנגה הזאת 10 כל וכול פרק, כמו שאני חשבתי. זה נעשה לפעמים מרוח, לא מותח ומלא בדיבורים והסברים, אך לבסוף אפילו שהרבה אנשים לא ממש אהבו את הסוף, הוא לא קסם לי..אבל לא הייתי חושב על סוף יותר טוב ואף אחד לא…אז אל תאשימו את המאנגקה! זה הסוף! וזה סוף נורמאלי יחסית(שוב…יחסית…).
מה שכן אהבתי, זה אפקט הארנב-זאב, נטרף והטורף יש לזה שימוש כזה מעולה במנגה. מה שגם יש את מסכות הארנב הנחמדות, שגם נותנות לזה אפקט פסיכי. המנגה לא מומלצת לשונאי הדם והמתח והפסיכופטים. אלה ל אוהבי/חולי/רודפי( עפיפונים) של ז’אנר המתח והאימה.