נכתב ע”י רם קיץ
בתחילת החודש חגגה סדרת האנימה של “Death Note” ארבע שנים, ולכבוד המאורע המיוחד החלטתי לבדוק את שורשי הרעיון מאחורי הסדרה. אז האם סיפור מאנגה קצר מ-1973 היווה את ההשראה ל-“מחברת המוות” המודרנית, או שמדובר בצירוף מקרים בלבד?
הסיפור המלא בתוך הכתבה.
בשנת 1973 התפרסמה במגזין Comic Mysyery מאנגת וואן שוט בת 24 עמודים בשם “The Miraculous Notebook” [‘המחברת המופלאה’ בתרגום חופשי]. הסיפור נסוב סביב מחברת ממוצא מסתורי שכל אדם ששמו נרשם בה מוצא את מותו. נשמע מוכר? פה פחות או יותר מתחיל ונגמר הדמיון ל-“מחברת המוות” הידועה, שכן בסיפור הישן הגיבור הוא יאמאדה: עובד קשה-יום בן 45 שעמיתיו לעבודה עושים ממנו צחוק. היחידה שלוקחת אותו ברצינות היא אישה קשישה עימה הוא נוהג לשתות תה.
עמיתיו של יאמאדה רואים אותו תורם 1000 ין למקדש. לאחר ששומעת זאת האישה הזקנה, מספר לה יאמאדה שיום אחד הוא עבר על יד המקדש וראה מחברת מוטלת על-יד אדם מת. הוא עיין במחברת וראה שרשומים בה שמות רבים. כאשר למחרת דווח מותו של האיש בתקשורת, וראה שהשם האחרון שרשום במחברת שייך לאותו אדם, הבין יאמאדה את סגולותיה (לא לפני שניסה אותה על הכלב שלו. מסכן רקסי). הוא סיפר לגברת שאחרי התקרית הוא לא היה צריך לדאוג יותר לעתידו הכלכלי, ומאותו יום נוהג יאמאדה לתרום כסף למקדש.
הסיפור הזה נשאר עלום עד שבלוג יפני עלה עליו בשנת 2006. העדכון המקורי הוסר לפי בקשה, אך זה לא מנע מ-“The Miraculous Notebook” לחזור לעולם בתור ‘האמא של מחברת המוות’. אין בסיפור אף שיניגאמי, אך גם בוואן שוט המקורי של דת’ נוט לא היו כאלה. בראיון מ-2007 עם טסוגומי אוהבה הוכחש כי הוואן שוט היווה השראה כלשהי. כנראה שלעולם לא נדע את האמת. אבל אתם לא צריכים לדאוג לגבי שיגרו מיזוקי [בתמונה], היוצר של “The Miraculous Notebook”. את תהילת העולם שמגיעה לו הוא כבר קיבל בזכות היצירה הידועה ביותר שלו: GeGeGe no Kitatro.
מה דעתכם על העניין?
מקור: Comipress