 | שם המקורי ביפנית: | グラビテーション |
| שנה: | 2000 | |
| סוג: | TV | |
| מספר פרקים: | 13 פרקים + 2 OVA | |
| זאנרים: | להקה, בנים יפים, מוסיקה, רומנטיקה, אהבה בין בנים | |
| אולפנים: | Sony Magazines, Studio DEEN | |
| SPE Visual Works | ||
| אתר הבית: | לחץ כאן כדי להגיע לאתר הבית של האנימה |
תקציר: שינדו שויאיצ’י (Shuichi Shindou) הוא בחור צעיר ששואף להפוך לזמר מפורסם. למרבה הצער ערב אחד כשהוא מטייל בפארק עם דף ועליו המילים הראשונות לשיר שהוא כותב, הדף מתעופף לידיו של גבר גבוה ומקודר שאומר לו בלי הקדמות שאין לו כלל כישרון ועליו לוותר. שויאיצ’י לוקח את המקרה די קשה (בלשון המעטה)ולא מפסיק לחשוב על אותו אדם שמתגלה כסופר מפורסם בשם יוקי איירי (Yuki Eiri). אחרי ניתוח פסיכולוגי מעמיק ע”י החבר של שויאצ’י (Hiroshi Nakano), שגם הוא חבר בלהקה, נאמר לשויאריצ’י כי הוא מאוהב ביוקי. בניגוד לרוב המצבים האלו לשם שינוי שויאיצ’י מקבל את העובדה הזאת בהשלמה ואז הוא מתחיל לרדוף אחרי יוקי. כאן רק מתחילות הצרות של שויאיצ’י: יוקי לא מאד נלהב לקשר (ובמיוחד לא עם שויאצ’י), קשיים בלהקה ובדרך לפרסום, וכמובן כל כך הרבה אנשים שרוצים להפיל את שויאצ’י לקרשים.
דעה אישית:
אנימציה: קצת מיושנת ופשוטה אבל מאד אהבתי את הציור של יוקי ושל כולם (אבל במיוחד של יוקי)
עלילה: מאד מאד טובה היא לא רק מתעסקת במערכת היחסים של שויאיצ’י ויוקי היא גם לשם שינוי פונה לצדדים נוספים, העלילה לא נמרחת יש עיניין ודרמה והרבה הרבה הרבה קומדיה.
פסקול: שיר הפתחיה היה חביב ולא יותר שיר הסיום… סביר לעומת זאת השירים של הלהקות והזמרים שמופיעים מעולים ואותם מאד אהבתי
דמויות: אה…. זה פשוט ה-דבר שעושה את הסדרה הזאת-לכל דמות יש אופי נהדר שמוסיף מאד לעלילהוכל אחת מיוחדת בדרך שלה. בעיקר אהבתי את שויאיצ’י זאת הפעם הראשונה (והאחרונה עד עכשיו) שמצאתי דמות עם אופי כ”כ שרוט, מטורף, נאיבי, חייכני, פזיז, מצחיק, ואוקא קיצוני!!! והשילוב של זה עם יוקי (קר, אדיש, חסר התחשבות, מתנשא, קודר) הוא גאוני.
הנאה: אחת הסדרות הכי הכי טובות שראיתי (היא גם הייתה הסדרת השונאן איי הראשונה שלי) ראיתי אותה שוב ושוב כבר יותר מ-7 פעמים ובכל זאת לא הפסקתי לצחוק ולהזדהות עם הדמויות.
אנימציה: קצת מיושנת ופשוטה אבל מאד אהבתי את הציור של יוקי ושל כולם (אבל במיוחד של יוקי)
עלילה: מאד מאד טובה היא לא רק מתעסקת במערכת היחסים של שויאיצ’י ויוקי היא גם לשם שינוי פונה לצדדים נוספים, העלילה לא נמרחת יש עיניין ודרמה והרבה הרבה הרבה קומדיה.
פסקול: שיר הפתחיה היה חביב ולא יותר שיר הסיום… סביר לעומת זאת השירים של הלהקות והזמרים שמופיעים מעולים ואותם מאד אהבתי
דמויות: אה…. זה פשוט ה-דבר שעושה את הסדרה הזאת-לכל דמות יש אופי נהדר שמוסיף מאד לעלילהוכל אחת מיוחדת בדרך שלה. בעיקר אהבתי את שויאיצ’י זאת הפעם הראשונה (והאחרונה עד עכשיו) שמצאתי דמות עם אופי כ”כ שרוט, מטורף, נאיבי, חייכני, פזיז, מצחיק, ואוקא קיצוני!!! והשילוב של זה עם יוקי (קר, אדיש, חסר התחשבות, מתנשא, קודר) הוא גאוני.
הנאה: אחת הסדרות הכי הכי טובות שראיתי (היא גם הייתה הסדרת השונאן איי הראשונה שלי) ראיתי אותה שוב ושוב כבר יותר מ-7 פעמים ובכל זאת לא הפסקתי לצחוק ולהזדהות עם הדמויות.
